הגינה מאז ומתמיד הייתה מקום מיטבי לאדם.
יש בה את הכח לחולל את השינוי הפנימי שישפר את איכות חיינו.

היי, אני אילה, מטפלת בגינון.

הרומן שלי עם צמחים התחיל אחרי הצבא, עבדתי במשתלה – כעבודה מועדפת. לאורך השנים: עבדתי כשוזרת בחנות בפרים, מעצבת אירועים וגם בדוכני פרחים. אחד הדוכנים היה בקניון רמת אביב שם פגשתי כל מיני אנשים...

המושג "טיפול" הפך להיות מאוד משמעותי, תפס מרחב בשיחות עם אנשים.
דוכן הפרחים הפך עבורי, ועבור האנשים אי ירוק במרחב העירוני, במרחב הצרכני, מקום להשתהות ולדבר. התפתחו חברויות לאורך זמן, אנשים שחזרו לקנות שוב ושוב וסיפרו בין לבין את הסיפורים האישיים שלהם.
למשל: אודט, אישה קשישה, ערירית, מתגוררת בבית אבות ליד הקניון. פעמיים בשבוע מגיעה לדוכן, מתעניינת בילדים שלי, מספרת על שיחות וריבים עם חברותיה לבית אבות. דיברנו על שילומים מגרמניה, על יוקר המחיה ועד היום אני מביאה פרחים בחגים.
דוכן הפרחים הפך להיות אמצעי לקשר אישי, לנתינה, ללימוד. המכירה הפכה פחות רלוונטית, המפגש עם האנשים הפך להיות הדבר עצמו, המשמעותי.

הלכתי ללמוד גינון טיפולי בסמינר הקיבוצים ותוך כדי כבר התחלתי לעבוד.
התנדבתי שנה בפרדסיה בבי"ח לחולי נפש, עבדתי עם בעלי מוגבלויות, לימדתי בתיכון ופנימייה, עבדתי עם הלומי קרב ועם נוער בסיכון.
עבדתי במקומות שונים, אבל רציתי מקום משלי, וכך נולד "דרך הגינון".