"דרך הגינון"- מרכז העצמה וטיפול שהקמתי בכפר סירקין

שלום רב, שמי אילה וייס ואני מטפלת בגינון.

 

הרומן שלי עם צמחים התחיל אחרי הצבא, עבדתי במשתלה – כעבודה מועדפת. לאורך השנים: עבדתי כשוזרת בחנות פרחים, מעצבת אירועים וגם בדוכני פרחים. אחד הדוכנים היה בקניון רמת אביב שם פגשתי כל מיני אנשים.

המושג "טיפול" הפך להיות מאוד משמעותי, תפס מרחב בשיחות עם אנשים.
דוכן הפרחים הפך עבורי, ועבור האנשים אי ירוק במרחב העירוני, במרחב הצרכני, מקום להשתהות ולדבר. התפתחו חברויות לאורך זמן, אנשים שחזרו לקנות שוב ושוב וסיפרו בין לבין את הסיפורים האישיים שלהם.
המכירה הפכה פחות רלוונטית, המפגש עם האנשים הפך להיות הדבר עצמו, המשמעותי.

הלכתי ללמוד גינון טיפולי בסמינר הקיבוצים ותוך כדי כבר התחלתי לעבוד.
התנדבתי שנה בפרדסיה בבי"ח לחולי נפש, עבדתי עם בעלי מוגבלויות, לימדתי בתיכון ופנימייה, עבדתי עם הלומי קרב ועם נוער בסיכון.
עבדתי במקומות שונים, אבל רציתי מקום משלי, וכך נולד "דרך הגינון".

מהו גינון טיפולי?

 
ההגדרה הרווחת מתייחסת לשימוש בצמחים, בפעילויות גינון בקרבה ובאהבה המולדת של האדם לטבע כאמצעי לשיפור איכות חיים פיזית ונפשית (Davis,1997).המרחב של הגינון הטיפולי הוא הגינה, והכלי הוא הפעילות הגננית.

הפעילות הגננית

 
מבחינתי היא מאוד רחבה ומשלבת בתוכה תחומים רבים ומגוונים: אנחנו מתחילים מבניית הערוגה עצמה - הערוגה יכולה להיות החל מגיגית כביסה מלאה בתערובת שתילה או ערוגה מוגבהת בשטח. מכינים את השטח: קומפוסט, השקייה, לקראת זריעה/שתילה. חלק מהפעילות כוללת מפגשים עם בעלי החי ועולם החרקים המגוון שקיים בגינה. הפעילות שלי היא כוללת גם פעילויות ושימוש באלמנטים צמחיים ליצירת מוביילים, סימניות, מחזיקי מפתחות, מגנטים, פלייסמנטים ועוד. הכנת מאכלים מתנובת/תוצרת הגינה (סלטים, ממרחים, תבשילים) או ריבות, הכנת תבלינים (ייבוש) ומשקאות.
הפעילות בגינה כוללת ניהול יומן גינה העוקב אחר העבודה לפי עונות השנה וגם, ובעיקר, תיעוד אישי של החוויות, הקשיים והלמידה שאנחנו חווים במהלך השנה.
 

סקירה היסטורית:

מציאת נחמה/ ריפוי בטבע קיימים מאז ומתמיד. עדויות ראשונות ניתן למצוא כבר במצרים העתיקה. רופאי חצר המלוכה הורו לבני המלוכה שסבלו מהפרעות נפשיות לקיים טיולים בגני הארמון ( Davis, 1997).

למרות שהרפואה הכירה בכך כי בגן מוצא האדם סביבה לא מאיימת ומרגיעה, לא נעשה דבר ממשי עם ידע זה. רק בסוף המאה ה-17 תחילת המאה ה-18 השתמשו בקשר בין האדם לצומח בקליניקות בארה"ב, אנגליה וספרד. קשר זה התפתח לבסוף לגישה טיפולית. מי שהיה החלוץ בקבלת השימוש בחקלאות כחלק מטיפול בחולי הוא פרופסור בנג'מין ראש, מראשי הפסיכיאטרים בארה"ב שהכריז (בשנת 1798) כי עבודה במסגרת חווה היא בעלת אפקט מרפא לחולי נפש.
בתחילת המאה ה-19 התפתחה בספרד פרקטיקה שהפכה לנפוצה באותה תקופה: בניית בתי החולים הפסיכיאטרים באזור כפרי ושיתוף של המאושפזים בגידול וקטיף היבול. נאספו עדויות רבות כי לעבודת האדמה יתרונות רבים ותמיכה בתהליך בחולים אלה.
גם במהלך מלחמות העולם התפתח השימוש בגינון ככלי מסייע בשיקום של חיילים פצועי מלחמה ע"י מרפאות בעיסוק.
בשנת 1936, הכיר ארגון המרפאים בעיסוק הבריטי רשמית בשימוש בגינון ובחקלאות כטיפול ספציפי לבעלי מוגבלויות מנטליות ופיזיות. ובשנת 1942 נפתח לראשונה במסגרת אקדמית, קורס בחקלאות במסגרת לימודי ריפוי בעיסוק. Milwaukee Downer Colleg" – היה הקולג' הראשון באנגליה שהעניק תואר בריפוי בעיסוק בשילוב גינון.

כיום קיימים איגודים מקצועיים של גינון טיפולי במדינות רבות ברחבי העולם כמו ארה"ב, אנגליה, גרמניה, יפן ואוסטרליה. במדינות אלו קיימות הכשרות מקצועיות בהיקפים שונים ומגוונים.
בארץ ניתנים שירותי גינון טיפולי למגוון קהלי יעד, ובעיקר לאוכלוסיות מיוחדות [ילדים ונוער בחינוך המיוחד, נוער בסיכון, משפחות בסיכון, נפגעי נפש באשפוז ובקהילה, קשישים במרכזי יום לקשיש ובבתי אבות, בשיקום נוירולוגי ואורטופדי במרכזים רפואיים שונים, אוכלוסיות בעלות מוגבלויות, פיגור, אוטיזם, נפגעי התמכרות לסמים ואלכוהול, אסירים בכלא ומשוחררים.