“דרך הגינון”- מרכז העצמה וטיפול

למרות שהרפואה הכירה בכך כי בגן מוצא האדם סביבה לא מאיימת ומרגיעה, לא נעשה דבר ממשי עם ידע זה. רק בסוף המאה ה-17 תחילת המאה ה-18 השתמשו בקשר בין האדם לצומח בקליניקות בארה”ב, אנגליה וספרד. קשר זה התפתח לבסוף לגישה טיפולית. מי שהיה החלוץ בקבלת השימוש בחקלאות כחלק מטיפול בחולי הוא פרופסור בנג’מין ראש, מראשי הפסיכיאטרים בארה”ב שהכריז (בשנת 1798) כי עבודה במסגרת חווה היא בעלת אפקט מרפא לחולי נפש.
בתחילת המאה ה-19 התפתחה בספרד פרקטיקה שהפכה לנפוצה באותה תקופה: בניית בתי החולים הפסיכיאטרים באזור כפרי ושיתוף של המאושפזים בגידול וקטיף היבול. נאספו עדויות רבות כי לעבודת האדמה יתרונות רבים ותמיכה בתהליך בחולים אלה.
גם במהלך מלחמות העולם התפתח השימוש בגינון ככלי מסייע בשיקום של חיילים פצועי מלחמה ע”י מרפאות בעיסוק.
בשנת 1936, הכיר ארגון המרפאים בעיסוק הבריטי רשמית בשימוש בגינון ובחקלאות כטיפול ספציפי לבעלי מוגבלויות מנטליות ופיזיות. ובשנת 1942 נפתח לראשונה במסגרת אקדמית, קורס בחקלאות במסגרת לימודי ריפוי בעיסוק. Milwaukee Downer Colleg” – היה הקולג’ הראשון באנגליה שהעניק תואר בריפוי בעיסוק בשילוב גינון.

כיום קיימים איגודים מקצועיים של גינון טיפולי במדינות רבות ברחבי העולם כמו ארה”ב, אנגליה, גרמניה, יפן ואוסטרליה. במדינות אלו קיימות הכשרות מקצועיות בהיקפים שונים ומגוונים.
בארץ ניתנים שירותי גינון טיפולי למגוון קהלי יעד, ובעיקר לאוכלוסיות מיוחדות [ילדים ונוער בחינוך המיוחד, נוער בסיכון, משפחות בסיכון, נפגעי נפש באשפוז ובקהילה, קשישים במרכזי יום לקשיש ובבתי אבות, בשיקום נוירולוגי ואורטופדי במרכזים רפואיים שונים, אוכלוסיות בעלות מוגבלויות, פיגור, אוטיזם, נפגעי התמכרות לסמים ואלכוהול, אסירים בכלא ומשוחררים.