בשנת 2013 פתחתי את "דרך הגינון" בכפר סירקין.
מטרת המקום היא להוות מרכז העצמה וטיפול למגוון אוכלוסיות וצרכים.
כרגע המקום מתמקד במתן מענה לילדים בעלי רגישויות שונות במסגרת של "חוגינון".
הפעילות הגננית היא רחבה וכוללת חוץ מעבודה פיזית בגינה, גם לימוד, יצירה ומשחק- כולם כמובן בהקשר לסביבה, לגינה, לצומח ולחי.
החוגינון פועל במתכונת של מפגש אחת לשבוע בהם עובד הילד בשטח עם עוד מספר ילדים (עד 8 ילדים), בקבוצה רב-גילית. כל ילד עובד בערוגה מובנית/ בנויה אותה הוא ממלא בשתילים/ זרעים שבחר מתוך מבחר המתאים לעונה. כך יוצא שיש ערוגה ובה ירקות, תבלינים ופרחים גם יחד.

בתחילת שנה מוקצה לכל שני ילדים שטח עבודה. ביחד עליהם לבחור מה לגדל, מתי להשקות, מתי לנכש ומתי לקטוף. מבחינת הילדים, הם מגדלים רק את הצמחים/ שתילים שבחרו. יש בבחירה עצמה סוג של ניכוס הכח, מנדט שמעצים את הילד והילדה הבוחרים. אני אוהבת להיות עדה לשיחות אלה ולעקוב אחר התהליך אותו עוברים הילדים, לשקף להם את הבחירות שעשו יחד, להציע דרכים לשיתופי פעולה וקבלת החלטות. אני מעודדת את הילדים להעז, להתנסות ולשתול גם דברים חדשים שעדיין אינם מכירים. בדרך כלל יעדיפו לשתול מה שהם מכירים ו/או אוהבים, אבל בשנה שעברה שתלנו כ 5 סוגים שונים של קייל וכשהגיעה העונה לקטוף ולאכול קיבלו הילדים גם מתכונים קלים להכנת למשל ... חביתת ירק. ילדים שקודם לכן לא הסכימו לאכול "דברים" ירוקים, החלו דורשים מההורים להכין מאכלים מקייל דינוזאור!

הילדים אמנם האחראים הבלעדיים לשטח הערוגה שלהם ולתוצרת הגדלה בה, ומתוך כך הם גם מתחרים ומשווים ביניהם את התוצרת אבל מצד שני כשיש מלפפון או עגבנייה מוכנים הם משתפים ומחלקים את השלל. תחושת הסיפוק והשמחה המשותפת היא אדירה.
ילדים שמשתתפים בחוג צוברים ידע רב על עולם הצומח ועל התהליכים שבו, לומדים אילו גידולים נחשבים עונתיים ומה מתאים לגידול בכל עונה. מתפתחת צפייה משבוע לשבוע למפגש, סקרנות למצוא מה התפתח, מה צמח, מתי יפרח, מתי יהיה מוכן לקטיף. במשך הזמן הילדים רוכשים ביטחון ולומדים להכיר את מכלול החי והחרק שסביבה. אם בתחילה ניתן לרוב להבחין בחשש גדול ושמירת מרחק בטוח מעולם החרקים (כולל מופעי צרחות מרשימים) הרי שבהמשך מציאת גמל שלמה וחיפושית משה למשל גורמים להם להגיע בריצה ואפילו לריב על הזכות להחזיק אותו ראשון.

ילדים בעלי רגישות ייתר שבתחילת השנה השתמשו בכפפות כדי לא לגעת בחול, הורידו אותן מהר מאוד והיום עובדים בחופשיות. כששאלתי את אחד הילדים האם זוכר איך בהתחלה ממש לא הסכים לגעת בחול ומה בעצם השתנה לדעתו? ענה כי היום כבר לא אכפת לו. כי "כשניסיתי ראיתי שזה לא כל כך נורא". בשיחה עם האם עלה כי השינוי ניכר לא רק בגינה אלא גם מחוצה לה. הוא פחות חושש להתלכלך, כבר לא מפחד מחרקים, ורק מחולצות עדיין מבקש לגזור את הפתק.

הגינון מתאפיין בפעילויות קצרות ומגוונות, מאפיין זה מתאים לילדים הסובלים מבעיית קשב וריכוז המוצאים עצמם בפעילות מתמדת. מגוון הפעילויות הקצרות כוללות למשל השקיה: הולך, ממלא משפך במים, משקה, וחוזר חלילה. בסוף שם את המשפך במקום. זריעה: בוחר את הזרעים, הולך לערוגה, מכין את השטח, זורע, מכסה, מכין שלט. מגוון הפעולות מצד אחד והחזרתיות מצד שני מעניקות ביטחון לילד, תחושה של מסגרת ומסוגלות ביצוע, וכאשר יש גם תוצרת- הסיפוק הוא אדיר. אמהות לילדים בחגינון מדווחות על רוגע ושיפור בחוש הסדר גם במהלך שעות הפעילות במסגרות השונות, גן או ביה"ס.

לעבודה בגינה השפעה מעצימה מבחינה רגשית וחברתית שגולשת מעבר לפעילות בגינה עצמה. אחד הילדים הצעירים בחוגינון בחר להביא את התוצרת שגידל לגן, והפך למוקד של שיחת הבוקר. הילד זכה בחוויה חיובית, מקור לבניית ביטחון, חוויה מעצימה. בסוף היום, גם אמו זוכה לשמוע מהגננת שבחים במקום קובלנות על הצקות וחוסר שיתוף פעולה כללי מצדו.